פלאפון תקשורת בע"מ נ' עיסא

החלטה

בפני בקשה להורות על הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לפי אישור מסירת האזהרה, האזהרה נמסרה למבקש ע"י שליח מטעם המשיבה ביום 6.4.10. אולם עפ"י תצהיר השליח והאמור בתגובת המשיבה לבקשה, האזהרה נמסרה למבקש ביום 5.4.10.

לפי מועדים אלה, ההתנגדות הוגשה באיחור של כ- 8 חודשים.

אין מחלוקת כי בבקשת המבקש לא פורטו טעמים להצדקת האיחור, וכי בקשתו מבוססת על הטענה כי לא ידע על פתיחת הליכי ההוצאה לפועל משום שלא קיבל את האזהרה. לטענתו, נודע לו על ההליכים רק "לאחרונה" כשננקט בביתו הליך עיקול מטלטלין.

עם קבלת הבקשה הוריתי להעבירה לתגובת המשיבה, אשר צירפה לתגובתה את אישור מסירת האזהרה ואת תצהיר השליח. השליח הצהיר כי מסר את האזהרה למבקש אשר סירב לחתום על אישור המסירה.

תשובת המבקש לאמור נדרשה, ולא בכדי. ברם, בתשובתו, נמנע המבקש מלהתייחס באופן מפורש לאמור בתצהיר המוסר, ולא הכחיש, ולו ברמז, את הטענה כי האזהרה נמסרה לו באופן אישי, וכי סירב לחתום על אישור מסירתה.

כך למשל, לא הכחיש המבקש את פגישתו עם המוסר כלל ועיקר; המבקש לא טען כי השליח משקר או שאינו מדייק בעובדות; המבקש אף לא טען כי אינו זוכר מפגש כזה.

לכך מצטרפת העובדה כי המבקש לא ראה לציין בתצהיר מהו המועד שבו בוצע העיקול בביתו, על אף שנתון זה ניתן לגלות בקלות בעיון במסמכי תיק ההוצל"פ, מה גם שהעתק מדו"ח העיקול אמור להימצא בידו.

לפיכך, סברתי שטענת המבקש כי לא קיבל את האזהרה נשענת על כרעי תרנגולת. עדיפה בעיני עדות המוסר, שהיא עדות אובייקטיבית במהותה (ולא נטען אחרת).

לכן, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

מעבר לצורך, בחנתי גם את נסיבות הגנתו הנטענת של המבקש. אני תמימת דעים עם המשיבה כי המבקש לא נקט פירוט נדרש של טענת הזיוף, למשל בשאלה כיצד ומדוע הגיעה תעודת הזיהוי שלו לידי בנו. חמור מכך, המבקש אינו טוען כי הודיע למשיבה, בשלב כלשהו, על כי זויפה חתימתו בידי בנו. לא צורף סימוכין להעיד כי המבקש פנה למשטרת ישראל בענין. על כן, איני מוצאת שהגנת המבקש מצדיקה לשנות מהחלטתי הנ"ל.

הבקשה נדחית, איפוא.

בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש איני מחייבת אותו בהוצאות.

ככל ועוכבו הליכי הביצוע, ניתן צו לשפעולם.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"א, 27 ינואר 2011, בהעדר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: